<h1>הבתים — שערי קריאת התורה שער שלישי</h1>
<h2>דף כא:</h2>
בנביא אחד קורא ושנים מתרגמין. ולא יקרא הקורא למתרגם יותר משלשה פסוקים, אבל שלשה פסוקים קורא והמתרגם אותם זה אחר זה, היו שלשתן של שלש פרשיות אין קורא אלא אחד אחד.
<h2>דף כב:</h2>
בתעניות וביום הכפורים במנחה שקורין שלשה, ויש שם מפטיר, צריך שיפטיר אחד מן השלשה, שהרי אין מוסיפין עליהם כמו שבארנו. יש מי שכתב שביום שמוציאין בו שני ספרים שקרא המפטיר בראשון אין החזן יכול להפטיר ולקרא בשני, ונראה לי שיכול להפטיר והוא שיברך בתורה ויקרא אותו אחר. ואע"פ שכבר קרא עם העולין צריך שיברך בקריאת התורה, שכל מה שקרא בלא ברכה לפי שהוא מקרא ולא קורא.
<h2>דף כג.</h2>
ימים שיש בהם מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר, ויש מקומות שנהגו לאומרו אחר המפטיר. במנחה של שבת ויום הכפורים אחר שיגמור שליח צבור תהלה לדוד וסדר היום אומר קדיש, ומוציא ספר תורה וקורא לאחד [אחד] מן הצבור ועולין וקורין בו, ומחזירין ספר תורה ואומר קדיש, ומתפללין תפלת המנחה. אבל ביום טוב לא נהגו לקרות במנחה, ויום שאין בו מוסף כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקורין בו ומחזירו, ואומר קדיש, ואחר כך אומר תהלה לדוד וסדר היום כדרך שאומר בכל יום ואומר קדיש, וכל העם נפטרין. לר"ם.
המפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה מפני כבוד התורה, והמפטיר עולה ממנין הקורין. כתב רב נטרונאי גאון שאם קראו ששה והפסיקו בקדיש, ואחר כך קרא המפטיר אינו עולה למנין שבעה. אבל אם לא הפסיקו בקדיש עולה למנין שבעה. ודבר של טעם הוא. מדברי הגאון נראה שביום שמוציאין בו שני ספרים וקורין ששה בספר אחד וקורא שביעי בספר אחר, כגון שבת וראש חדש או שבת וחנוכה, והפסיקו בקדיש בין ספר לספר אין המפטיר עולה למנין שבעה, וצריך שיקרא עוד אחר בספר שני מלבד המפטיר וחוזר ואומר קדיש ואחר כך קורא המפטיר. יש מי שכתב שאע"פ שאין המפטיר קורא בתורה אלא מפני כבוד התורה צריך שיברך לפניה ולאחריה, וכן נראה.
המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים, ואם נשלם הענין בפחות מכן שוב אינו צריך. ואם קרא עשרה פסוקים ותרגם אותם המתרגם אע"פ שלא נשלם הענין שוב אינו צריך. ומפני זה נהגו לתרגם הפטרת עולותיכם ספו על זבחיכם, מפני שאין בה עשרים ואחד פסוקים.
<h2>דף כד.</h2>
מדלגין בנביא ואפילו בשני ענינים, בד"א בנביא אחד אבל בנביא לנביא אין מדלגין, ובנביא של שנים עשר מדלגין, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו. וכשמדלג צריך שלא ישהה בדלוג כדי שיפסיק התורגמן. יש מי שכתב מה שנהגו בשבת שיש שם חתן לומר שוש אשיש קודם ההפטרה ומדלגין מנביא לנביא, כיון שאין קורין זה אלא לזמר ולשיר אינו נקרא דלוג. ובקצת מקומות אומרין הפטרת היום ואחר כך שוש אשיש, כדי שלא יפסיקו בין הברכה להפטרה. ויש מקומות שאין אומרין שוש אשיש אלא לאחר ברכת ההפטרה לאחריה. יש מי שכתב שבקצת מקומות נהגו לקרות בשבת שיש בו חתן ואברהם זקן, ואין קורין בסדר היום כלל, ומפטירין שוש אשיש, וכן כתב הרב בעל העתים. ולא שמענו שנהגו כן בשום מקום בזמננו. ומנהגנו אחר שקרא החתן בסדר היום קורין ואברהם זקן ומתרגמין אותו לכבוד ולשמחה. ויש מי שנתן טעם בתרגום מפני שקורין אותו על פה.
אחר שקרא כהן קורא לוי, ואם אין שם לוי קורא אותו כהן שקרא ראשון קורא פעם אחרת במקום לוי, וכהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון, שמא יאמרו ראשון פסול היה ועמד זה תחתיו. ולוי אחר לוי לא יקרא מפני פגם שניהם, שמא יאמרו הראשון פסול היה, או שמא יאמרו הראשון לוי היה והשני ישראל. כתב הר"ם אם אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל, ע"כ. ויש מי שכתב שאינו קורא במקום המתוקן לו שהוא שני שמא יחשבו שהראשון כהן היה, אבל במקומות האחרים קורא. ופסק הר"ם עיקר. וכן כתב הר"ש. כתב אחד מן הגאונים שאם התחיל ישראל לברך ברכת התורה בצבור, וקודם שהתחיל לקרות נכנס כהן בבית הכנסת אינו פוסק ישראל מברכתו ומברך וקורא, אבל אם לא אמר אלא ברכו ולא התחיל הוא בברכה פוסק. וכן אם היו כהן ולוי בבית הכנסת וקרא הכהן ראשון, וסבור שאין שם לוי והתחיל לברך שנית, אין מפסיקין אותו שאין דוחין מצות לא תשא מפני פגמו של לוי, וכן כתב הרי"ף בתשובת שאלה.
<h2>דף כה.</h2>
מעשה אמנון, המקראות שכתוב בהן אמנון בן דוד לא נקראין ולא מתורגמין בצבור מפני כבוד דוד, והמקראות שכתוב בהן אמנון סתם נקראין ומתורגמין.
<h2>דף כח.</h2>
כשאמרו שמברך ראשון, בד"א כשהוא תלמיד חכם ואין חכם גדול ממנו, אבל יש חכם גדול ממנו אותו חכם מברך לפניו, ואין צריך לומר אם הכהן עם הארץ שאסור לברך לפני תלמיד חכם. אמרו חכמים כל תלמיד חכם שמברך לפניו כהן עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה. עוד אמרו אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם. וכן כל זמן שיש כהן בבית הכנסת הוא קורא ראשון בתורה. יש מי שכתב שלא אמרו זה אלא בכהן תלמיד חכם שאין שם ישראל חכם הימנו, אבל יש שם ישראל חכם הימנו אותו חכם קודם כדרך שאמרנו במברך ראשון. ויש מי שאמר שאפילו תלמיד חכם גדול אינו קורא במקום כהן לפני כהן, אם לא יהיה חכם שלא נמצא כהן חכם כמותו בעולם, אבל יש כהן חכם ממנו או חכם כמוהו אפילו אינו שם בבית הכנסת ולא בעיר, אסור לקרות במקום כהן לפני כהן אפילו היה הכהן עם הארץ. ויש מי שאמר שאפילו יש כהן גדול ממנו בעולם אם אינו באותה העיר מותר לקרות במקום כהן בפני כהן. ויראה לי שאין כהן קורא לפני תלמיד חכם לעולם אם לא יהיה הכהן גדול ממנו, אבל אם אינו גדול ממנו אע"פ שיש כהן אחר גדול ממנו אפילו באותה העיר, כיון שאינו שם בבית הכנסת, אינו רשאי כהן שבבית הכנסת לקרות בפני תלמיד חכם. ויש מי שאמר שבשבתות ובמועדים אינו קורא תלמיד חכם בפני כהן אפילו כהן עם הארץ, מפני שהוא עת קבוץ לרבים ויבאו לידי מריבה, אבל בשאר ימים מותר לחלוק כבוד לרבו ישראל או למי שהוא גדול ממנו. כתב הר"ם בפירוש המשנה שלא יקרא כהן עם הארץ לפני תלמיד חכם, ותמה מאוד על המקומות שנהגו לקרות כהן עם הארץ לפני תלמיד חכם ישראל. ובספרו כתב שמנהג פשוט היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרוא לפני תלמיד חכם גדול שבישראל. ויראה לי שנתפשט המנהג כן כדי שלא ירבו המחלוקות בישראל, כדרך שאמרו חכמים בכמה דברים מפני דרכי שלום, ואע"פ שלא אמרו אלא בזמן ששניהם שוין.
<h2>דף לא:</h2>
שלש שבתות שלפני תשעה באב מפטירין בשל פורענות, ראשונה דברי ירמיהו, שניה שמעו דבר ה', שלישית חזון ישעיהו, לאחר תשעה באב שתים של נחמות ושתים של תשובות. והר"ם כתב נהגו להיות מפטירין קודם תשעה באב בדברי תוכחות, שבת ראשונה בדברי ירמיהו, שניה חזון ישעיהו שלישית איכה היתה לזונה. שבת שאחר תשעה באב מפטירין נחמו נחמו, מנהג פשוט בעירנו להיות מפטירין בנחמות ישעיהו אחר ת"ב עד ראש השנה. שבת שבין ראש השנה ליום הכפורים מפטירין שובה ישראל ע"כ. מנהג הארץ הזאת שמפטירין בשבת פנחס דברי ירמיהו, ובשבת מטות ומסעי שמעו דבר ה' אלה הדברים חזון ישעיהו, ואתחנן נחמו נחמו, והיה עקב ותאמר ציון ראה אנכי אנכי אנכי, שופטים ושוטרים רני עקרה, כי תצא קומי אורי, והיה כי תבא שוש אשיש, אתם נצבים דרשו ה', האזינו שובה ישראל, כשיש שתי שבתות בין ראש השנה לחג הסכות בשבת שלפני ראש השנה קורין אתם נצבים עד וילך, ומפטירין שובה ישראל. שבת שבין ראש השנה ליום הכפורים קורין וילך ומפטירין דרשו ה'. ושבת שבין יום הכפורים לסוכות קורין האזינו, ומפטירין שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי.
<h2>דף לב.</h2>
הגולל ספר תורה יעמידנו על התפר, שאם יקרע יקרע בתפר. וגוללו מבחוץ ואינו גוללו מבפנים. וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ. באר הר"ש הגולל ספר תורה והוא יחיד וספר תורה מונח על ברכו גוללו מבחוץ, יקח העמוד שהוא חוצה לו ויגלול לצד פנים שאם יאחז העמוד הפנימי ויגלול לצד חיצון, יתפשט החיצון ויפול לארץ, וכשגמר לגללו ובא להדקו יאחז הפנימי ויהדקנו על החיצון, כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו, שמצוה להראות הכתב לעם כשמהדקו. ויש מי שבאר גוללו מבחוץ שיהא הכתב כנגד הגולל משום כבודו ומהדקו מבפנים, וכן המנהג. כשגוללין ספר תורה גוללין המטפחת סביב הספר, ואין גוללין הספר מתוך המטפחת.
אחר שקראו כהן ולוי קורא תלמיד חכם ישראל, ואחריו בני תלמידי חכמים שאביהם ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהם ראשי כנסיות, וכל אדם. ומנהגנו עתה שהגדול שבצבור קורא אחרון, מפני שהוא גולל ספר תורה, ולעולם הגדול שבכולם גולל ספר תורה. ויש מי שאמר שהגדול שבבית הכנסת אע"פ שלא קרא, גולל ספר תורה. והמנהג הפשוט שאינו גולל אלא אם כן קרא והמשלים הוא גולל, וכן כתב הר"ם בזה הלשון. האחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כולם, לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבצבור.
